סיווג מייבשים

מייבשים מודרניים החלו להשתמש בפעולה לסירוגין של מייבשי מיטה קבועים. באמצע-19 המאה, השימוש במייבשי מנהרות סימן את התפתחות המייבשים מפעולה לסירוגין לפעולה מתמשכת. מייבש צילינדר רוטרי יכול לממש טוב יותר את התסיסה של חומרים גרגירים, וניתן לשפר את יכולת הייבוש והחוזק. חלק מהענפים פיתחו מייבשי הפעלה רציפה העומדים בדרישות התעשייה, כמו מייבשי תופים בתעשיית הטקסטיל והנייר.
בתחילת המאה ה-20 החלו להשתמש במייבשי ריסוס בייצור מוצרי חלב, המהווים כלי רב עוצמה לייבוש בקנה מידה גדול של חומרים נוזליים. מאז שנות ה-40, עם התפתחות טכנולוגיית הזרימה, הופיעו בזה אחר זה מיטות רותחות בעלות חוזק גבוה ותפוקה גבוהה ומייבשי זרימת גז. מייבשי קריוסובלימציה, קרינה ודיאלקטריים מספקים אמצעים חדשים לעמוד בדרישות מיוחדות. בשנות ה-60 פותחו מייבשי אינפרא אדום רחוק ומייבשי מיקרוגל.
ישנם סוגים רבים של ציוד מכני המשמש לפעולות ייבוש, אותם ניתן לחלק ללחץ אטמוספרי וללחץ ואקום לפי לחץ הפעולה (מייבש ואקום ידוע גם כמייבש ואקום). על פי שיטת הפעולה ניתן לחלק לסירוגין ורציף. על פי מדיום הייבוש ניתן לחלק לאוויר, גז פליטה או מדיום ייבוש אחר. על פי התנועה (תנועת חומר וזרימה בינונית ייבוש) ניתן לחלק לזרימה מקבילה, זרימה נגדית וזרימה צולבת.
לפי לחץ ההפעלה, המייבש מחולק לשתי קטגוריות: מייבש אטמוספרי ומייבש ואקום. הפעולה בוואקום יכולה להפחית את לחץ האדים הרטובים בחלל ולהאיץ את תהליך הייבוש, ויכולה להפחית את נקודת הרתיחה הרטובה ואת טמפרטורת הייבוש של החומר. לא קל לדלוף את הקיטור החוצה. מייבשי ואקום מתאימים לייבוש חומרים רגישים לחום, מחומצנים בקלות, נפיצים ורעילים, כמו גם אירועי התאוששות אדים רטובים.